כיצד נולד הספר

ספר זה הינו פרי אהבה , אהבה לספר הספרים , התנ"ך. התנ"ך – אכן הספר הנמכר ביותר בעולם , זוכה לתפוצה שאין כדוגמתה , והוא מהווה ערש התרבות המערבית ומקור השראת הדתות המונותיסטיות , ששאבו ממנו השראה .

בנימה מעט אישית אוכל לספר כי את התנ"ך קראתי מתחילתו בספר בראשית ועד סופו בספר דברי הימים ב' , תוך שאני עובר במסע במנהרת זמן החל מימי קדם המעורפלים של בריאת העולם ו"דור הנפילים " , דרך סיפורי האבות בכנען , התגבשות העם הישראלי בארצו על מנהגיו ואמונותיו , תקופת השופטים ותקופות המלכים בישראל ויהודה , החטאים מחד ומעשי החסד מאידך , הנבואות המרגשות של הנביאים ותוכחותיהם , כשבינהם שזורים ספרי ההגות החוכמה והשירה כמו משלי , קהלת ,שיר השירים ותהילים . את העלילה הארוכה והמורכבת מסיים תיאור החורבן הנורא של עצמאותנו הקדומה , חורבן ממלכת ישראל ואח"כ חורבן ממלכת יהודה כשלבסוף מפציע שחר חדש של תקווה בתאור אירועי שיבת ציון , כינון בית המקדש ויישוב הארץ בהנהגת עזרא ונחמיה , אירועים שיש בהם סממנים המזכירים את ימינו אנו . במהלך קריאת הספרים מהם מורכב התנ"ך נתקלתי שוב ושוב בביטויי לשון השגורים בפינו בשפה העברית המודרנית , וזאת כפי שהם מופיעים בצורתם המקורית בפסוקי המקרא , פסוקים שיצרו את אותם הביטויים והם הם המקור הבלעדי שלהם. בכל פעם שנתקלתי בביטוי , מטבע לשון או פתגם , הופתעתי מחדש לגלות את מקורו המדוייק , ( מאיזה ארוע המסופר בתנ"ך הובא אלינו ) , ע"י מי נאמר ובאיזה הקשר. וכך , התחלתי ללקט את כל אותם ביטויים שהצטברו לרשימה אחת ארוכה בת מעל לשלושת אלפים ערכים , תוך ציון מקום הופעתם המדוייק בתנ"ך .

עיון בביטויים ובפסוקים המקראיים הנלווים לכל ביטוי הוא הזדמנות פז להצצה באותם קטעים מקראיים שמהם , ורק מהם , נוצרו כל אותם ביטויים לראשונה, פסוקים המהווים חלון קטן לסיפור המקראי או לקטעי השירה והחכמה. לא נביא אנוכי ולא חוקר תנ"ך הינני , אלא אחד האדם שיצא ואסף זר פרחים מגן התנ"ך , וחשב להגיש שי את מה שאהב לכל החפץ בו , בתקווה שישמח . כל מה שעשיתי , מתוך אהבה עשיתי .ייתכן וחוקרי תנ"ך או בלשנים מלומדים ימצאו הסתייגויות כאלו ואחרות בספרי זה, אך ברור כי אין בי יומרה לגזול ממחקרו של שום מלומד וחוקר , להצר את צעדיו , או למלא את מקומו . הספר מוגש לשולחנו של הקורא מתוך אמונה שכשם שתוכן הספר הביא לי עונג , כך יביא הדבר גם לו .

מהו ביטוי ומה ייחודו ?

עיקר היופי שבביטויים ומטבעות הלשון טמון ביכולת שהם מעניקים לנו להעביר את המסר שאותו רוצים להעביר , בדייקנות יתר , תוך הפחת חיים ו"צביעת " הדברים הנאמרים בגוונים ציוריים או דמיוניים .הביטוי עושה שימוש באסוציאציות שהוא מעלה , תוך שימוש בזיכרון התרבותי המשותף למשתתפים בשיחה , ונעזר בהמחשה ציורית של המסר . בנוסף , עצם השימוש במילים מליציות דווקא , כמו מילים שמקורם בתנ"ך או במטמון התרבות והיצירה העברית לדורותיה ,יש בו כדי לעורר את הרגש לכיוון שאליו מכוונים . אינו דומה דיבור רגיל ללא כל ביטוי השזור בו , לדיבור שמשובצים בו ביטויים או פתגמים.לשון העשירה באוצר מילים וביטויים , יכולה לגרום להגברת הקשב של השומע , הבנת המסר לאשורו מצידו , והכל תוך כדי יצירת עניין וגירוי המחשבה.

ביטוי מוגדר באופן קצר כ "צירוף של מילים שיש לו משמעות מיוחדת " , ואולם , הספרות מקצועית הרחבה דנה בנושא ומנתחת את סוגם הלשוני של הביטויים תוך חלוקתם לקבוצות שונות. למען שלימות התמונה ניתן לציין על קצה המזלג את חלוקת הביטויים עפ"י סוגים אלו :

א . הצרף – הינו ביטוי שמילותיו שלו עצמו הן הן משמעותו , או במילים אחרות , קיימת זהות בין המילים ( צירוף המילים יחד מהן מורכב הביטוי ) לבין המשמעות שלו , כמו לדוגמה : "חסר לב , הלוך ושוב , היכה לפי חרב , היתל בו , מורך לב , מן הקצה אל הקצה , משברי ים , זכר לו חסד נעוריו , היטה משפט , עצר בעדו , וכד' .

ב. הניב –ביטוי המקבל משמעות חדשה ועצמאית שאינה זהה למשמעותם המילולית של המילים הכלולות בו. הביטוי הינו כעין "משל זעיר" או דימוי והשוואה לנושא מסויים , תוך שמשמעות חדשה זו מבוססת על אותו משל או נושא אליו נעשית ההשוואה. כדוגמה לסוג זה של ביטויים ניתן לראות בביטויים : " דיבר אל עצים ואל אבנים , נרו יאיר , כבשה תמימה , מן הגורן ומן היקב , אל תגידו בגת , שעיר לעזאזל , נמס ליבו , עשה לו כנפיים , שפחה חרופה , בור ללא תחתית , הרקיע שחקים , עבד כי ימלוך " , וכד' .

ג.הפתגם – הפתגם הינו סוג של ביטוי הטומן בחובו חוכמת חיים או לקח המסוגנן והמתומצת למספר מילים מצומצמות .בעוד ששני סוגי הביטויים הקודמים , הצרף והניב , באים לצורך הבעת שם פעולה או תאור דבר מסויים , הרי הפתגם בא לתת משפט חכמה משל עצמו . הפתגם הינו ככלל בעל מבנה תחבירי עצמאי של משפט .כדוגמה לראות בפתגמים אלו:"אין חדש תחת השמש , מים גנובים ימתקו , פתי יאמין לכל דבר , צדיק באמונתו יחיה , מצא אשה מצא טוב , חושך שבטו שונא בנו , " ועוד.

מובן שחלוקה זו הינה כללית , ויש וביטוי ימצא את עצמו "נופל בין כסאות " ההגדרות הלשוניות , או בעל תכונות ומאפיינים של סוגים שונים.

בנוסף , ראוי לציין כי חלקם של הביטויים עברו שינוי גדול במשמעותם , מהמשמעות המקורית שבתנ"ך ועד למשמעות הנוהגת כיום שלעיתים היא שונה או אף הפוכה מהמשמעות המקורית , כמו לדוגמה הביטויים : "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" , "הכסדום היינו אם לעמורה דמינו" , " דיבר אל עצים ואל אבנים " , "קול קורא במדבר " , "גולת הכותרת " , " הגיעו לעמק השווה" ,"בא חשבון ","עמק הבכא","היכה עד חורמה","מגדל שן","שולחן המערכת","שתום עין", ועוד . ביטויים מסוג זה מופיעים בספר תוך הסברם המקורי יחד עם הסברם העכשוי.

מה יש בספר?

ביטוייים , הסברים , הפניה למקור, ציטוט מהמקור , הדגמות וציטוטים מספרות מאוחרת ומפתח החוזר על כל ביטויים ע"פ חלוקה לנושאים.

ובהרחבה:

א. ביטויים , מטבעות לשון ופתגמים

בספר מופיעים בסדר הא"ב למעלה משלושת אלפים ביטויים ופתגמים ( " ניב שפתיים ואמרי שפר ") , ש"חובה להכיר " את רובם, חלקם מפורסמים מאוד וחלקם פחות . הביטויים המופיעים הינם שימושיים הן בשפת היום יום הנוהגת בלשון הדיבור , והן בלשון הספרותית הכתובה או בשפה מליצית הנאמרת בשעת הצורך.מן המפורסמות כי שימוש באוצרות מכמני השפה ועושר לשוני , יש בו כדי להעשיר רבות את השיח בין אדם לרעהו , להרחיב את אפשרויות ההתבטאות וחידוד המסר המועבר .

ספר זה יוכל להוות נקודת מוצא לחיפוש מעמיק אחרי כל ביטוי ו"גלגוליו " במקורות נוספים במורשת ישראל ובספרות המודרנית .

בחרתי מתוך שלל הפתגמים שבתנ"ך את אלו המייצגים מכנה משותף רחב של חוכמת חיים , שיש בהם כדי לעניין רבים , או שהינם מפורסמים כבר בשער בת רבים .

ב.הסברים לכל ביטוי ופתגם

ההסברים המופיעים בצידו של כל ביטוי או פתגם בספר הינם בעיקר הסבר של משמעותם כפי שהוא מקובל כיום בשפה הנוהגת . מכיון שלעיתים הפירוש הניתן לביטוי בשפה השגורה בפינו כיום אינו תואם את כוונת הביטוי בצורתו המקורית בפסוק , השתדלתי להביא גם את הפירוש המקורי של הביטוי , או המילה המרכיבה אותו ( בדר"כ בתוך סימון סוגריים ) , וגם את הפירוש העכשווי ,כפי שהם מפורשים במילונים ובספרות שבהם נעזרתי במלאכה זו.במלאכה זו הסתייעתי בספרו של מנחם צבי קדרי,"מילון העברית המקראית",הוצאת אוניברסיטת בר אילן. ויודגש , אין ההסברים הניתנים לכל ביטוי באים לפרש את פסוקי המקרא במובן דתי או פרשני כלל ועיקר , אלא באים לתת רק את ההסבר הלשוני הנוהג .יש וביטוי המובא בספר טומן בחובו משמעות דתית מסויימת שקצרה היריעה מלפרטה בספר זה . לצורך לימוד המשמעות הדתית , להבדיל מהעשרת שפה , יש להעזר בספרי פרשנות אחרים העוסקים בחקר המקרא.

ג.ההפניה למיקומו של הפסוק וציון ההקשר("מי אמר למי")

לאחר כל הסבר של ביטוי מופיעה הפניה למיקומו של הפסוק שבו מופיע הביטוי בתנ"ך, קרי : שם הספר , מספר הפרק והפסוק . קודם כל מובא ציון ההפניה היכן מופיע הפסוק בתנ"ך ורק אח"כ ציטוט מהפסוק עצמו , וזאת כדי שיובן הפסוק והאמור בו בהקשרו התנ"כי מיד ועוד בטרם נקרא .

לעיתים , במידת האפשר , מופיעה ההפניה בתוספת הסבר "מי אמר למי " את הפסוק , וזאת לצורך העשרת הידע הכללי בתנ"ך והבנת ההקשר של הפסוק.

ד.הפסוק המקראי המקורי

לאחר ההסבר וההפניה למיקומו של הפסוק בתנ"ך , מובא ציטוט של הפסוק ברובו או בשלמותו , או אף רצף של פסוקים , גם אלו שלפניו או אחריו. הבאתם של הפסוקים לתוך הספר במלואם ובסמוך לכל ביטוי וביטוי , ממחישה את השימוש בביטוי בצורתו המקורית , ואת הקשרו הראשוני. כמו כן , הבאת הפסוק בסמוך לכל ביטוי חוסכת זמן יקר של דפדופים אין סופיים בחיפוש אחר המקור .

יש וביטוי מופיע מספר פעמים בתנ"ך בהקשרים שונים , ולכן , במידת האפשר, הובאו מספר ציטוטים בחלק מהביטויים ממקורות שונים בתנ"ך.

ה. הדגמה וציטוטים מספרות חז"ל והשירה החדשה

לאחר הביטוי והציטוט מספר התנ"ך מובאים באותיות קטנות יותר משפטים המדגימים את השימוש הנוהג כיום בכל ביטוי וביטוי , והממחישים את השימוש בהם .בנוסף , השתדלתי להוסיף מפעם לפעם גם את גלגולו של הביטוי כפי שהוא מופיע לאחר תקופת התנ"ך , בספרות חז"ל או בשירה הישראלית החדשה והישנה , באמצעות ציטוטים המאזכרים את הביטוי או הפתגם .הציטוטים מסומנים במרכאות ובציון המקור . מובן כי הציטוטים מהספרות המאוחרת לתנ"ך אכן ממחישים את השימוש בביטוי , אך לעיתים הם נותנים לו משמעות שונה , או ייחודית בהתאם לרוח היצירה בה מדובר .

ו. נספח עם רשימת כל הניבים והפתגמים ע"פ חלוקה לנושאים

לספר זה מצורפים בשנית כל הביטויים והפתגמים בילקוט -בנספח נפרד , המצורף בשולי הספר , גם ע"פ חלוקה לנושאים ( כאשר הפתגמים מכונסים בנוסף גם תחת כותרת :"פתגמים" ). מכיוון שיש וביטוי או פתגם יכול להיות בעל מספר משמעויות , או בעל מספר הקשרים שונים , הרי שלעיתים ניתן יהיה למצוא את אותו ביטוי , או אותו פתגם , תחת כותרות שונות עפ"י החלוקה לנושאים שבילקוט .את הביטוי ניתן , אם כן , לאתר הן עפ"י המפתח הא"ב שבו הספר ערוך , והן עפ"י החלוקה לנושאים שבסוף הספר.

הילקוט מהווה כלי עזר לחיפוש מהיר ע"פ רשימת הנושאים שבראש הילקוט , וכמו כן מאפשר הצצה מהירה למאות הרבות של הביטויים והפתגמים שבספר זה .

ועוד הערה:על שירה מודרנית ותנ"ך

פלא הוא בעיני כיצד חדרו " אחד אחד ובאין רואה " מטבעות הלשון והביטויים שמקורם בתנ"ך לשפה היום יומית , המודרנית. ככל הנראה , עם תחיית השפה העברית בספרות החדשה ,וברבדים נוספים , כמו גם העתונות העברית המודרנית ודרכי התקשורת ההמוניים , הביאה לכך שהביטויים הינם חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי . אי אפשר לתאר את הספרות והשירה העברית המודרנית ללא הקשר הרציף והעמוק לתנ"ך בכלל , ולפניני השירה השזורים בפסוקיו , בפרט .קריאת יצירותיהם של משוררים וסופרים עבריים בעת החדשה מוכיחה בעליל מה רבה הייתה בקיאותם בטקסט התנ"כי כמעט על בוריו.ביטויי הלשון הלקוחים מפינות שונות של התנ"ך , והמשובצים ביד אומן ביצירה החדשה , מעידים כי רק מי שקרא בעצמו את הטקסט המקראי יודע כיצד להשתמש בו , בשינויים המתאימים , ולשבצו בתוך שיר חדש .רמז על היות התנ"ך מרכיב חשוב בעולמם היצירתי של היוצרים ניתן לראות בשורה הפותחת שיר מאת המשוררת רחל באחד משיריה ( ללא שם): "תנ"כי פתוח בספר איוב / איש מופלא ! למדנו גם אנו / לקבל את את הרע כקבל את הטוב …" ( חשוון תרצ"א).אכן , התנ"ך היה תמיד פתוח לנגד עיניהם היצירתיות. רק לשם ההמחשה בחרתי בשלשה משוררים ומספר בטויים שהוחיו מחדש ושובצו ביצירותיהם .ואולם , הדבר בא לידי ביטוי גם ביצירות של סופרים ומשוררים נוספים.

המשוררת רחל – במספר רב של שירים משיריה בולטים נושאים תנ"כיים , כמו לדוגמה בשירים:" שימני כחותם על ליבך" , "יום בשורה " , "מיכל" , " יונתן ", "עבריה " , "שיבה " ועוד , שבכותרתם המשנית מובא ציטוט מהתנ"ך עם ההפניה למיקומו של הציטוט . ואולם גם שירים אחרים משיריה רוויי אזכורים מקראיים , ולהלן מספר דוגמאות לא ממצות: בשיר "פגישה " מובא : "הנה היה כלא היה " , ביטוי שמקורו בעובדיה א 16. בשיר "בבית החולים " מובא : "מה להם ולי " וכן :" אמת .נכון הדבר" , שמקורם בשופטים יא 12 ודברים יג 15 . בשיר "בדרך " מובא :"נסו הצללים " , שמקורו בשיר השירים ב 17. בשיר "ניב " מובא :" ההולכות הלוך וטפוף " , שמקורו בישעיהו ג 16 . בשיר "כוחי הולך ודל " מובא :" לחם חק" , שמקורו במשלי ל 8 . בשיר "כנרת " מובא : "חסד נעורים " , שמקורו בירמיה ב 2 . בשיר "נפתולים " מופיע :"אללי לי " , שמקורו באיוב י 15. בשיר "גורל " מופיע :"נוטף על כפות המנעול " , שמקורו בשיר השירים ה 5 . בשיר " עיני אעצום " מופיע : " נפתולי אלוהים נפתלתי ", שמקורו בבראשית ל 8 . בשיר: " הפתח נפתח " , מופיע :"לקחתי כפליים מיד אדוני " , שמקורו בישעיהו מ 2 . בשיר "שי" מופיע :" אעולל כגפן שארית" , שמקורו בירמיה ו 9 .

ח.נ. ביאליק – המשורר הלאומי ( אחרי דוד המלך , כמובן… ) שיריו רצופים ביטויי לשון תנ"כיים : בשיר "זוהר " מובא :" דבר מה " וכן :" יצא מאפך " , שמקורם בבמדבר כג 3 ובמדבר יא 20. בשיר "אל הציפור " מופיע :"נפשי כלתה" וכן :"זמרת הארץ " , שמקורם בתהלים פד 3 ובראשית מג 11 . בשיר "משוט במרחקים " מובא : " ימי עוניי ", שמקורו באיכה א 7. בשיר "בתשובתי "מופיע "נע ונד " , שמקורו בבראשית ד 12. בשיר " משירי הקיץ " מובא :"וישנה את טעמו " , שמקורו בתהלים לד 1. בשיר "רזי לילה " מופיע :" דממה דקה ", שמקורו במלכים א יט 12. זאת ועוד אין ספור דוגמאות עד כי נדמה ואין כמעט ולו שיר אחד של המשורר שאין בו ביטוי מקראי אחד או יותר.

נתן יונתן - משורר זה האהוב על רבים מבני דורנו ושיריו זוכים לתפוצה רבה ואף להלחנה , הקדיש לא פחות מספר שירה שלם לשירים שנכתבו בהשראת התנ"ך והאגדה (בשם " שירים על ספר הישר " ). מעבר לספר זה ,ניתן למצוא גם ברבים משיריו האחרים פניני לשון מקראיים רבים ,ולהלן מספר דוגמאות : בשיר " פגישה מאוחרת עם אבגוסטינוס " מופיע :"עוד היום גדול .לא עת האסף המקנה" , שמקורו בבראשית כט 7. בשיר "חסד המסע הסתוי" מופיע : " עבר קיץ כלה קציר" , שמקורו בירמיה ח 20. בשיר "מה שקורה לי בחלומות", מופיע :"ויהי בוקר ויהי ערב " , שמקורו בבראשית א 5. בשיר "טיוטה על לוח השנים " מופיע : "קול דמי הזמן צועקים אלינו מן האדמה ", שמקורו ,בשינוי קל , בבראשית ד 10. בשיר " חולמים עליך" מופיע:"בשוב האל שיבת ציון היינו כחולמים " , שמקורו בתהלים קכו 1 . בשיר " שחפון של עץ" מופיע :" חתולת הערפל" , שמקורו באיוב לח 9. בשיר "אדון חיון " מופיע : "אנה מפניהם אברח " , שמקורו בתהלים קלט 7. בשיר " אולי באחד הימים" מופיע :" וישחו כל בנות השיר ותפר האביונה " , שמקורו בקהלת יב 4-5.

כולי תקווה שלא יצאה שגגה תחת ידי . אשמח לקבל כל הערה .כל ההערות תבאנה לידי ביטוי במהדורה הבאה.

לא נותר לי אלא לקוות כי עיון בספר זה יביא הנאה ועניין לקורא , אשר ירצה להעמיק במקור עצמו , ללא תיווך נוסף , בספר הספרים הנצחי , התנ"ך .

אברהם רמי דיין , תשס"ה